<h1>שאילתות פרשת משפטים שאילתא נ"ח</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיזל לדינא לקמי עו"ג אלא לבי דינא דישראל דכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם [גטין פ"ח:] לפניהם ולא לפני עו"ג דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות ובתלתא מרבנן מיתבעי ליה למיתב בדינא דתנן [סנהדרין ב'.] דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה [שם ג':] שלשה מנלן דתניא ונקרב בעל הבית אל האלהים הרי כאן אחד עד האלהים יבוא דבר שניהם הרי כאן שנים אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שלשה דברי רבי יאשיהו ורבי נתן אומר ראשון תחילה נאמר ואין דורשין תחילות עד האלהים יבוא דבר שניהם הרי כאן אחד אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה קא תני דיני ממונות בשלשה גזלות וחבלות בשלשה [שם ב':] אטו גזילות וחבלות לא דיני ממונות נינהו [שם ג'.] אמר רבא הכי קאמר שמואל דיני ממונות בשלשה הדיוטות ומאי נינהו הודאות והלוואות גזילות וחבלות בשלשה מומחין ומאן נינהו שלשה סמוכין מאי שנא הודאות והלוואות דסגי בשלשה הדיוטות כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אמור רבנן שלשה הדיוטות שליחותייהו דמומחין קא עבדין [שם] רב אחא בר איקא אמר מדאוריתא הודאות והלוואות בחד נמי סגי ואף על גב דלאו מומחה הוא דכתיב בצדק תשפוט עמיתך חד כל דהוא והא דתקינו רבנן שלשה משום יושבי קרנות מאי איכא בין רבא דאמר שלשה מדאורייתא לרב אחא בר איקא דאמר שלשה דרבנן איכא בינייהו דשמואל ודרבי אבהו דאמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו בית דין חצוף ורבי אבהו אמר לדברי הכל שנים שדנו אין דיניהן דין רבא כרבי אבהו דאמר אין דיניהן דין ואי טעו הדרי דינא ולא משלמי ורב אחא בריה דרב איקא אמר כשמואל דאין דיניהם דין ואי טעו לא הדרי דינא ומשלמי דאמור רבנן כל שאינו מומחה וטעה מה שעשה עשוי ומשלם מביתו הני מילי בשיקול הדעת אבל טעה בדבר משנה הדר דינא [שם ו'. ל"ג.] דאמר רב ששת אמר רב אסי טעה בדבר משנה חוזר טעה בשיקול הדעת אינו חוזר היכי דמי שיקול הדעת אמר רב פפא כגון דפליגי תרי אמוראי ותרי תנאי דפליגא אליבא דהדדי ולא איתמר הלכה לא כמר ולא כמר וסוגייא דעלמא כחד מינייהו ואזל איהו ועבד כאידך היינו שיקול הדעת [שם ו':] רבי שמעון בן אלעזר [לפנינו מנסיא] אומר שנים שבאו לדין לפניך עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו משתשמע את דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו שנאמר ולפני התגלע הריב נטוש קודם שנתגלה לך הריב אתה רשאי לנטשו רבי יהודה בן לקיש אמר שנים שבאו לפניך לדין אחד רך ואחד חזק עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן נוטה אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שמא נתחייב רך לחזק ונמצא חזק רודפו אבל משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שנאמר לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו רבי יהושע בן קרחה אומר מניין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר מניין שלא ישתוק שנאמר לא תגורו מפני איש אל תכניס דבריך מפני איש ויהיו עדים יודעים לפני מי הן מעידין ומי עתיד ליפרע מהן שנאמר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם ויהיו הדיינין יודעים לפני מי הן דנין ומי עתיד ליפרע מהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכן ביהושפט אמר ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לאלהים [שם ז'.] אמר רבי שמעון בר נחמני אמר רבי יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתשרה לישראל שנאמר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט וכל דיין שאין דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וכל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הקדוש ברוך הוא גובה ממנו נפשות שנא' אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער וכתי' כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש [שם יבמות ק"ט:] לפיכך צריך אדם לראות עצמו כאילו חרב מונחת לו בין כתיפיו וגהינם פתוחה לו מתחתיו שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות מפחד של גהינם שהיא דומה ללילה [סנהדרין ז':] דרש רבי יאשיה ואיתימא רב נחמן מאי דכתיב בית יעקב דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רוע מעלליהם וכי בבקר דנין וכל היום כולו אין דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו [שם. הוריות ג':] רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה מכניף ומייתי עשרה מרבנן מבי רב אמר כי היכי דלמטיין שיבא מכשורא רב כי הוה נפיק לדינא אמר הכי ברעות נפשיה לקטלא נפיק וצבו ביתיה לית דאי עביד וריקן לביתיה איעול ולואי שתהא ביאה כיציאה כי הוה חזי אמבוהא דספרא אבתריה אמר הכי אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע כגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו איו [סנהדרין ו'.] ושמא יאמר הדיין מה לי ולצרה תלמוד לומר ועמכם בדבר המשפט אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות [שם ע"ש] אמר רבי יהושע בן קרחה מצוה למימר להו אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו שנאמר אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם והלא מקום שיש בו משפט אין בו שלום שלום אין בו משפט אלא אי זהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה בצוע.
<h2>דף ז:</h2>
שאילתא [דמחייבין דב"י למימני] עליהן דייני דקושטא דינא דאורייתא שנאמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם מאי חכמים אלו בעלי יראה שאין לך חכמה גדולה מיראת שמים דכתיב ראשית חכמה יראת ה' נבונים אלו הפרושים מכל דיבור רע ומכל דבר מכוער דכתיב וסור מרע בינה ותניא [חגיגה י"ד.] נבונים שמבינים דבר מתוך דבר דכתיב ונבון דבר מאי וידועים אלו בעלי תורה ותלמוד דכתיב יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת מכאן שכל העוסק בתורה [איכה רבתי ג' עה"פ אותי נהג וילך חשך וגו'] בעוה"ז שדומה ללילה זוכה לשנותה לעוה"ב שדומה ליום ואפי' בשעה שהוא מושלך בקבר בשעה שאומרים הלכה בשמו שפתותיו דובבות בקבר [יבמות צ"ו: סנהדרין צ': בכורות ל"א. ירו' שקלי' פ"ב] שכך אמר דוד אגורה באהלך עולמים וכי יכול אדם לגור בשני עולמות אלא ללמדך שכל האומר הלכה בשמו בעוה"ז שהוא דומה ללילה שפתותיו נוטפות דבר לעוה"ב שהוא דומה ליום שנ' שפתותיו שושנים נוטפות מר עובר ואין מר עובר אלא תורה שנא' לחות כתובים משני עבריהם לכך נאמר וידועים מאי ואשימם בראשיכם אם ת"ח הוא יהיה בראשיכם ואם לא אשמה ועון בראש הממנים ע"ה דיין עה"צ דכתיב ואשימם אמר רב נחמן אשימם כתיב שאין לך אשמה ועון גדול מדיין ע"ה ולא דיין ע"ה בלבד אלא אפי' תלמיד בור שאינו בקי בהלכה. [סנהדרין ז':] דריש ר' יאשי' מ"ד בית דוד דינו לבקר משפט וכי בבוקר דנין ולערב אין דנין אלא לומר לך אם ברור לך דין כבקר אמרהו ואם לאו שתוק דכתיב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו רחב"א א' מהכא אמור לחכמה אחותי את וכתיב ואם לבינה תקרא [שבת קמ"ה:] אם ברור לך הדבר כאמך ואחותך שהן אסורות לך אמרהו וא"ל אל תאמרהו דהכי כתיב עת לחשות ועת לדבר עת לחשות דבר שאינו ברור ועת לדבר דבר שברור בידך. תנו רבנן מ"ד ועמדו שני האנשים [שבועות כ"ט:] אלו העדים לעולם יהיו העדים זהירין בעדותן [סנהדרין ו':] את מה הם מעידין ולפני מי הם מעידין ומי הוא עתיד לפרע מהן עדותן שנאמר אלהים נצב בעדת אל ללמדך שהקב"ה עומד בצד העדים בשעה שהם מעידין מאי בקרב אלהים ישפוט ללמדך שהקב"ה עומד על ראש דיין בשעה שהוא שופט וכן ביהושפט ה"א ויאמר אל השופטים וגו' ותניא ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אשר תלמדם מיבעי ליה מאי אשר תשים אם יודע לדון תשימהו ואם לאו אל תשימהו.
א"ר ירמיה ואיתימא רחב"א כל דיין לבית דינו לימא להו איתיתו לי מאני חאזני א"ר חנין כנגד מקל ורצועה הוא זריז מאי שמוע בין אחיכם אר"ח מכאן רמז לדיין ואזהרה גדולה שלא לשמוע דברי בע"ד אלא בפני בע"ד חבירו מאי ושפטתם צדק ארשב"ל צדק הדין ואח"כ חתכהו מ"ד בין אחיו ובין גרו מאי בין איש ובין אחיו בין בית לעליה מאי בין גרו בין מקום תנור למקום כירים הוי זהיר לידע איזה דין לבית איזה דין לעליה איזה דין לתנור ואיזה דין לכירה שנא' לא תכירו פנים במשפט אל תכירהו אלא בשעת חיתוך הדין ר' א"א אל תנכרהו אושפזיכני' דרב כי אתי לדינא קמי' א"ל אשפזיכני את א"ל לר"כ ור"א זילו דינוהו ולא הוי צאית דינא א"ל אי צייתת צייתת וא"ל מפיקנא לך דרב מאונך מאי כקטן כגדול תשמעון אם אמת ביד קטן יהי בעיניך כגדול ואם שקר ביד גדול יהי בעיניך כקטן ד"א [שם ח'.] כקטן כגדול תשמעון אפי' דין שבפרוטה יהי בעיניך כדין מאה מנה למאי אילימא למידייניה דינא דקושטא פשיטא אלא לגראמא מאי לא תגורו מפני איש א"ר חנין אל תכניס דבריך מפני אימת בו"ד מ"ט כי המשפט לאלהים הוא א"ר חנינא בר"ח אמר הקב"ה אוי להם לדיינין לא דיי להם שנוטלין ממון מזה ונותנין לזה אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעלים דכתיב המעט מכם הלאות אנשים וגו' כתיב ואצוה אתכם ואצוה את שופטיכם אר"ש מכאן אזהרה גדולה לדיין שיסבול בע"ד היינו דכתיב ואצוה את שופטיכם ואזהרה שיהא אימת דיין עליהן היינו דכתיב ואצוה אתכם והיכי דלא ידע דיין למידן שפיר ניזיל לגבי חכם וניליף מיניה שנאמר כי יפלא ממך דבר וכתי' וקמת ועלית ואם אינו עושה כן [יבמות ק"ט:] עליו הכתוב אומר רע ירוע כי ערב זר רעה אחר רעה הנה באה על דיין שתוקע עצמו לדון דין בהלכה שאינ' ברורה בידו ונושא עצמו לדון מדומה לדומה ומה יעשה אם ת"ח באותה עיר או מי שגדול ממנו בתורה ילך ויגמור עד שיצא הדין על בוריו ואם עשה כן עליו הכתוב אומר אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהי' ויכלת עמוד גדול מכולם מי שמטיל שלום על ישראל שנאמר וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום ואי לא אזיל ויליף עליו הכ"א רשע כגבה אפו בל ידרוש וגו' לכך הזהיר משה את ישראל לילך אצל חכם לישאל ולהוציא דבר על בוריו שנא' כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' וכתיב וקמת ועלית וגו' וכתיב ובאת אל הכהן ואל השופט מאי כהן ומאי שופט שופט זה דיין כהן זה ת"ח שנא' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כתבת בתורתך וקמת ועלית הרי בזמן שבהמ"ק קיים ובזמן שאין בהמ"ק קיים מי ישפוט בין עמך ישראל א"ל בעלי תורה דהכי כתיב ע"פ התור' אשר יורוך אי איכא תורה תור' יורך אי ליכא תורה מי יורוך לא הם ולא דייניהם ור' יוסי בר יהודה אמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל א"ר חנין כתיב ע"פ התורה וכתיב עפ"י המשפט אשר יאמרו לך תעשה אם דן מד"ת שמע וקבל דכתי' הט אזנך ושמע דברי חכמים וחידותם רבי אמר ע"פ התורה זו תורה שבכתב ועל פי המשפט זו תורה שבע"פ.
ברם מימר אמרינן לא ממנין אלא ת"ח דידע למיגמר אבל ע"ה לא ואלו היכי דאיכא ת"ח דידע למיגמר שפיר ואשתכח ביה מילתא דאינו הגון ולית בההוא מתא גברא דידע למיגמר אלא [איהו] (מים) מי מחייבינן למנויי דיינא או לא הלכתא מאי בריך שמיה דקוב"ה ת"ש [סנהדרין ז':] דבי נשיאה אוקמוה לההוא דיינא דלא גמיר אורייתא יהבא להו תרקבי דדינרא לדבי נשיאה ומנויה דיינא אמר להו לדבי נשיאה בעינא מינייכו יהודה בר נחמן מתורגמני' דר"ל דקאים ארישאי ומתרגם עלי והבו לי' קם על רישא דההוא דיינא מיד פתח ולא ידע ההוא דיינא למימר ליה מידי פתח ר"י בר נחמני ואמר הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם אוי לו לזה שיושב במקום זה ואוי לו למעמידו במקום שאינו ראוי לו שנאמר ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו וכתיב לראות היש משכיל דורש את אלהי' כל מי שאינו משכיל בדברי אלהים בד"ת מהו יכול לדרוש מכאן אמר ר"ל כל המעמיד דיין בישראל שאינו הגון כאלו נטע אשירה הני מילי היכי דאיכא ת"ח אסור להעמיד דיין ע"ה כל עיקר ואפי' דליכא ת"ח ואם העמידו כאלו נוטע אשירה דכתיב לא תטע לך אשרה כל עץ וכל המעמיד דיין ע"ה במקום שיש ת"ח כאלו בנה במה לע"ג כי דרב אשי דא' רב אשי במקום שיש ת"ח כאלו נוטע אשירה אצל מזבח ואין אשירה אלא ע"ג שנא' לא יקומו אשרים וחמנים הילכך בין דאיכא ת"ח בין דליכא ת"ח אסור להעמיד דיין ע"ה וכן הלכתא דדברא בישראל בעניינא הדין.
